קדושה: האם המלאכים באמת אמרו זאת?

אמירת קדושה מתבססת על שני ציטוטים מפי מלאכים: "קדוש, קדוש, קדוש י־הוה צבאות ..." (ישעיה ו:ג) ו"ברוך כבוד י־הוה ממקומו" (יחזקאל ג:יב). עם זאת, שד"ל, פרשן המאה ה ־19, מסביר כי הפסוק השני איננו ציטוט של מלאכים, אלא תוצאה של טעות סופרים.

הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

חזון יחזקאל, ז'אן קולרט (II) ומרטן דה פוס, 1570-1618 לערך. Rijksmuseum.nl

התבטאויות מלאכיות בקדושה

בסדר התפילות היהודי, הקדושה נחשבת לתפילה מקודשת במיוחד. היא מופיעה במספר תפילות בצורות שונות במקצת, לפעמים עם קישוטים פואטיים.[1] עם זאת, הליבה של כל קדושה היא קריאה מגיבה לשני פסוקים מקראיים המצויים בתוך מסגרת בסיסית אחת. הנה, למשל, הקדושה השבועית (בנוסח אשכנז) המופיעה במהלך חזרת הש"ץ של תפילת עמידה:[2]

נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, ככתוב על יד נביאך (יש' ו:ג): וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. לעומתם ברוך יאמרו (יח' ג:יב): ברוך כבוד ה' ממקומו.[3]

שני הפסוקים הללו מקושרים זה לזה מכיוון ששניהם ציטוטים לכאורה מפי מלאכים אודות כבודו של אלוהים.

ה-Trisagion (ישעיה ו:ג)

הראשון מבין הקטעים הללו לקוח מסיפור ההקדשה של ישעיהו (ישעיהו ו), שבו הנביא החי בשלהי המאה ה־8 לפני הספירה, מקבל הסמכה להתנבא לישראל. דרך חזון של החצר השמימית, ישעיהו רואה את י־הוה יושב על כסאו[4] ושומע את המלאכים מדברים:

ישעיה ו:ב שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף: ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְ־הוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃ ו:ד וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן:

 הציטוט אודות קדושתו המשולשת של י־הוה (Trisagion ביוונית)[5] נאמר כאן על ידי שרפים, סוג של נחש (אש) מעופף[6], ותפילת הקדושה היא בקשתנו כבני אדם לחקות שבח שמימי זה.[7]

כבוד י־הוה (יחזקאל ג:יב)

קטע הליבה השני הוא יחזקאל ג:יב, לקראת סוף סיפור ההקדשה של יחזקאל (יחזקאל א:א–ג, טו).[8] יחזקאל, כהן בית המקדש שהוגלה מירושלים בגירוש הבבלי הראשון בשנת 597 לפני הספירה, נגלה חיזיון על כְּבוֹד יְ־הוָה כעבור חמש שנים, בהגיעו בין קבוצת הגולים הראשונה שגלו לבבל.[9] בחזון זה יושב י־הוה על הכיסא האלוהי (או המרכבה, כפי שהוא מכונה ביהדות המאוחרת יותר) המובל על ידי ארבע חַיּוֹת ("יצורים") דמיוניות עם אוֹפַנִּים ("גלגלים").[10]

בסוף סיפור ההקדשה שלו, המרכבה האלוהית יוצאת לדרך, ויחזקאל, כמו ישעיהו, שומע ככל הנראה את נאומם של יצורים מלאכיים:

יחזקאל ג:יב וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְ־הוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃ ג:יג וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל:

הטקסט איננו מציין מי אומר מילים אלו, אך מכיוון שהצליל הרועם מלווה בקול הכנפיים המכות, נראה שהמשמעות היא שהוא נאמר על ידי ה"חיות", או אולי גם על ידי ה"אופנים". (מסורות מיסטיות יהודיות מניחות שהגלגלים עצמם היו יצורים מלאכיים עם כוח דיבור).[11]

בקצרה, הקדושה מצמידה שני ציטוטים מפי מלאכים על קדושתו או כבודו של י־הוה; הביטוי "כבוד י־הוה" ביחזקאל קשור בהחלט לביטוי בישעיהו ו:ג "כבודו", המקשר את שני הקטעים יחד בתחום הלשוני.

קושיות על הפסוק ביחזקאל

בניגוד לתיאור הפשוט בישעיהו ו:ג, קשה להבין את הביטוי ביחזקאל:

  1. מה הפירוש של כבוד י־הוה המבורך במקומו? לאיזה מקום זה מתייחס?
  2. מה הקשר בין הרוח המובילה את יחזקאל משם לבין הציטוט?
  3. האם ברור שמדובר בציטוט? אם לא, מה עוד זה יכול להיות?
  4. אם מדובר בציטוט, מדוע הוא מוצג כצליל רועם?
  5. מי אומר את הציטוט? בעוד שהטקסט אכן מזכיר את החיות ואת האופנים, הטקסט לא מציין שמי מהם מדבר (או אפילו שאחד מהם מסוגל לדבר).

פרשנויות מסורתיות

תרגום יונתן הארמי מהמאה השנייה לספירה, המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל, זיהה כמה מהבעיות הללו והוסיף מילים לפסוק על מנת שיהיה הגיוני:

וּנְטַלְתַּנִי רוּחָא וְשִׁמְעֵית בַּתְרֵי קַל זִיעַ סַגִי דִמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ

הפרשנות של תרגום יונתן פותרת מספר בעיות. ראשית, ברור כי "בריך יקרא" הוא ציטוט, וכי הוא נאמר על ידי גופים שמימיים, אם כי הוא איננו מציין איזה (חיות או אופנים). שנית, הוא מסביר את הביטוי המוזר "ממקומו" כהתייחסות למקדש בירושלים, בו שוכן י־הוה.[12] אולם, נקודה אחרונה זו הייתה נושא למחלוקת בקרב פרשנויות מסורתיות.

כך, למשל, בעוד שרד"ק (הרב דוד קמחי, 1160– 1235 לערך) גם רואה את "ממקומו" כהתייחסות למקדש (במיוחד לנקודה שמעל הכרובים במקדש), ר' יוסף קרא (המאה ה ־11) מאמין שהוא מתייחס למקום מסתורי שאיננו ידוע למלאכים,[13] והרמב"ם (1138–1204) סבור שהוא לא מתייחס למקום פיזי אלא ל"מדרגת מציאותו" של האל.[14]

אולם כל הפרשנים הללו הסכימו שהביטוי "ברוך ..." הוא ציטוט הנאמר על ידי היצורים האלוהיים.[15] לדעתם קשה להבין זאת בדרך אחרת.[16] אך גישה חלופית הוצעה במאה ה־19, כאשר שד"ל (הרב שמואל דוד לוצאטו, 1800–1865) קרא תיגר על אותה מוסכמה בת אלפיים שנה.

גישה ביקורתית לטקסט – שד"ל

כאחד המנהיגים הדגולים של יהדות איטליה, שד"ל היה מלומד מבריק שהחל את קריירת הכתיבה הפורה שלו כבר בנעוריו. למרות שהוא היה – לפחות רשמית – די קפדני באמונתו בעמדה המסורתית לפיה נוסח התורה נשמר לאורך מאות שנים באופן מדויק, הוא הודה כי ייתכן שטעויות כתיבה נכנסו לנביאים ולכתובים במהלך מסירתם.[17] ואכן, הוא אף הרחיק לכת והציע כמה תיקונים (שאין להם עדויות טקסטואליות) עבור הנביאים והכתובים, כאשר אחד המפורסמים שבהם הוא תיקונו ליחזקאל ג:יב.

כפי שכבר צוין, התחביר של יחזקאל ג:יב הוא בעייתי: היעדר כל אינדיקציה לכך שמה שבא אחרי "הצליל הרועם" הינו ציטוט ישיר, הוא חריג ולא תקין דקדוקית. ראוי לציין את ההבדל בין פסוק זה לבין הפסוק בישעיהו המציין במפורש כי השרפים מדברים. על כן, שד"ל כותב:

קול רעש אינו מתיישב על קול של דבור, אלא על קול כנפי החיות בלכתן. וכן הנביא חוזר ומפרש וקול כנפי החיות משיקות וגו' וקול רעש גדול. הרי מפורש כי קול הרעש הגדול הוא קול הכנפים, לא קול של דבור.[18]

לאחר מכן, שד"ל מציין נקודה נוספת:

ועוד בכל ספור המרכבה לא מצאנו מיוחס אל החיות שום דבור.

במילים אחרות, בניגוד לשרפים בישעיהו ו, ואפילו ל'סוכנים' שי־הוה ממנה ביחזקאל ט, הישויות השמימיות כאן אינן פמליה עימה י־הוה משוחח, אלא הן ממש נושאות מרכבתו. היצורים עפים והגלגלים מסתובבים; הם לא מדברים.[19] אך אם השורה איננה ציטוט, מהי?

כדי לענות על שאלה זו, שד"ל מתמקד במונח המשונה "ממקומו". כבר ציינו לעיל כי הפרשנים מתווכחים על משמעות "ממקומו", אך שד"ל מעוניין יותר במילת היחס "מ". על פי הפירוש המסורתי הנפוץ ביותר, "ממקומו" מתייחס לבית המקדש, אך האם לפי זה לא צריך להיות כתוב בטקסט "במקומו"?

רד"ק ניסה להסביר זאת באומרו כי הברכה עולה ממקומו של אלוהים בבית המקדש, אך פרשן מסורתי אחר, ר 'אליעזר מבלגנצי (המאה ה־12), הציע פיתרון יצירתי:

ממקומו – מוסב על ואשמע אחרי, לומר: ואשמע ממקומו – ממקום שחנה שם הכבוד, שנרעש המקום לקראת סילוקו מעליו.

שד"ל לא הכיר את הפרשנות הזו, אך גם הוא חש שמה שמתואר כאן הוא הרעש שמגיע מהמקום ממנו הכבוד ממריא, אך הוא לקח את הנקודה צעד קדימה. שד"ל מצביע על מקומות אחרים המתארים את הכבוד ממריא, ומפנה את תשומת הלב לפועל המופיע בהם (ר.ו.מ):

יחזקאל י:ד וַיָּ֤רָם כְּבוֹד־יְ־הֹוָה֙ מֵעַ֣ל הַכְּר֔וּב עַ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּמָּלֵ֤א הַבַּ֙יִת֙ אֶת־הֶ֣עָנָ֔ן וְהֶֽחָצֵר֙ מָֽלְאָ֔ה אֶת־נֹ֖גַהּ כְּב֥וֹד יְ־הֹוָֽה: י:ה וְקוֹל֙ כַּנְפֵ֣י הַכְּרוּבִ֔ים נִשְׁמַ֕ע עַד־הֶחָצֵ֖ר הַחִיצֹנָ֑ה כְּק֥וֹל אֵל־שַׁדַּ֖י בְּדַבְּרֽוֹ:

כאן מתאר יחזקאל כיצד כבוד י־הוה עולה ממושבו על הכרובים (כלומר ה"חיות") ועובר לפתח בית המקדש. תנועת הכנפיים מתוארת שוב כרעש חזק. בהמשך הפרק יחזקאל מתאר את חזרתו של הכבוד ואת מעוף המרכבה משם, שוב באותו פועל:

יחזקאל י:טו וַיֵּרֹ֖מּוּ הַכְּרוּבִ֑ים הִ֣יא הַחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי בִּֽנְהַר־כְּבָֽר: י:טז וּבְלֶ֙כֶת֙ הַכְּרוּבִ֔ים יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבִשְׂאֵ֨ת הַכְּרוּבִ֜ים אֶת־כַּנְפֵיהֶ֗ם לָרוּם֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ לֹא־יִסַּ֧בּוּ הָאוֹפַנִּ֛ים גַּם־הֵ֖ם מֵאֶצְלָֽם: י:יז בְּעָמְדָ֣ם יַעֲמֹ֔דוּ וּבְרוֹמָ֖ם יֵר֣וֹמּוּ אוֹתָ֑ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּהֶֽם: י:יח וַיֵּצֵא֙ כְּב֣וֹד יְ־הֹוָ֔ה מֵעַ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־הַכְּרוּבִֽים: י:יט וַיִּשְׂא֣וּ הַכְּרוּבִ֣ים אֶת־כַּ֠נְפֵיהֶם וַיֵּר֨וֹמּוּ מִן־הָאָ֤רֶץ לְעֵינַי֙ בְּצֵאתָ֔ם וְהָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹ֗ד פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְ־הֹוָה֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה:

מתוך שימת לב לשימושו העקבי של יחזקאל בפועל זה לתיאור הכבוד או המרכבה העולים מן האדמה, הציע שד"ל שיחזקאל ג:יב מכיל טעות סופרים. הטקסט המקורי נקרא בוודאי כך:

וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בְּרוּם כְּבוֹד יְ־הוָה מִמְּקוֹמוֹ.[20]

שד"ל תמך בהצעה זו על־ידי שתי הבחנות נוספות המחזקות זו את זו. ראשית, הוא ציין כי ניתן למצוא שגיאות מ/כ במקומות אחרים בטקסט המקראי, ושנית כי באלפבית העברי בו השתמשו השומרונים, שלדעתו היה הכתב העברי המקורי, שתי האותיות נראות דומות.

אותיות מודרניות כתב שומרוני כתב עברי קדום
מגילת ויקרא, המאה ה־3 לפני הספירה
כתב עברי קדום
כתובת השילוח, המאה ה־8 לפני הספירה[22]

בעוד ששד"ל טעה בכך שהכתב השומרוני הוא הכתב העברי המקורי, הוא צדק כי בכתב העברי הקדום, מ ו־ כ נראות למעשה דומות זו לזו ובנקל אפשר להתבלבל ביניהן.[23] השגיאה ודאי התרחשה בשלב מוקדם מאוד כאשר הכתיבה העברית הקדומה עדיין הייתה סטנדרטית.[24] זה ברור מהעובדה כי תרגום השבעים הולך בעקבות אותה מסורת טקסטואלית כמו הטקסט המסורתי כאן:[25]

ורוח הרימה אותי ושמעתי מאחורי קול רעד גדול, "ברוך כבוד י־הוה ממקומו."[26]

בעקבות התיקון של שד"ל, יחזקאל ג:יב אינו מכיל למעשה ציטוט של ישויות מלאכיות, ובמובן זה, הקשר הרעיוני שלו זה עם ישעיהו ו:ג, המהווה את ליבת הקדושה, נובע מטעות סופרים.

התגובה הביקורתית המודרנית לתיקון המשוער

אף על פי שהפרשנויות המסורתיות לתנ"ך ולסידור אינן לוקחות בחשבון את הצעתו של שד"ל,[27] בעולם ביקורת המקרא היא התקבלה כמעט באופן אוניברסלי מאז שהוצעה לראשונה.[28] זה מפתיע משתי סיבות. ראשית, נדיר מאוד שתיקונים שאינם מתועדים באף עד נוסח מתקבלים באופן אוניברסלי. שנית, הוא נוגד את אחד מעקרונות היסוד של ביקורת טקסטואלית: lectio difficilior preferenda est ("יש להעדיף את הקריאה הקשה יותר").[29] אף על פי כן, הטיעון מדבר בעד עצמו. ואכן, הצעת התיקון של שד"ל היא כה מושלמת עד שהיא נקראה "אחת ההשערות המבריקות ביותר שנחשפו אי פעם במחקרי המקרא".[30]

למסורת חיים משל עצמה

על פי שד"ל, ארבע המילים האחרונות של יחזקאל ג:יב אינן אמורות להיות ציטוט, ואין לקרוא את המלים הראשונות הללו כבָּרוּךְ אלא כבְּרוּם. אם שד"ל צודק, מה אמור לחשוב היהודי הממוצע המדקלם את הקדושה? האם צריך למחוק את הפסוק הזה מהסידור? אף שזו עשויה להיות המסקנה ההגיונית, הייתי טוען, כפי שניסח מייקל פישביין, "בין טעות הסופרים לבין שפת השבח, נוצר מוטיב דתי גדול."[31] באופן דומה, הרב גונתר פלאוט (Gunther Plaut , 1912–2012) כתב:

עבור הקורא היהודי, לשחזור אפשרי זה של הטקסט יש ערך אקדמי בלבד, שכן הקריאה המקובלת הפכה לחלק חשוב מסדר התפילה.[32]

במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, משקלן של מאות שנים של מסורת יהודית, גובר על תובנה מדעית מודרנית. מנקודת המבט המודרנית, המלאכים אולי לא שרים "ברוך כבוד י־הוה ממקומו", אך הקהילה היהודית ממשיכה לעשות זאת, שכן ביטוי עתיק יומין זה מבטא צורך קהילתי ורוחני עמוק ובכך הפך לטקסט בעל מעלות משל עצמו, ללא קשר למקורו.

הערות שוליים

הערות שוליים

פרופ' קרל ארליך הוא פרופסור להיסטוריה ולמדעי הרוח ומנהל המרכז ללימודי היהדות ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי באוניברסיטת יורק בטורונטו. הדוקטורט שלו הוא מהרווארד. הוא מחבר של מספר ספרים.